<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' בראשית סימן כ"ז</h1>
<h2>דף יב.</h2>
והיכא שישראל נתייחד עם הגוי ויש יין בחדר אסור כי אמרו חכמים דיין מותר ביוצא ונכנס ישראל היכא דמירתת, אבל זאת לא מירתת. ורבי' אלחנן פי' דמירתת לא שרינן אלא היכא שהגוי ירא, אבל אם דרכו כן אסור. ויש להסתפק בלשון מירתת אם כך הפי' אם הגוי ירא לנסך שיצטרך לפרוע אם יראנו ישראל, או אפי' שלא יפרע אם יראנו, רק שאינו מנסך ברצון בפני ישראל שלא לצעורי.
<h2>דף יז.</h2>
וזהו שאמר שיזהר מן הזנות שנ' [משלי ה'] הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. וי"ד אותה על המינות שיזהר מלדקדק ביחוד הש' ית' יותר מדאי שאינו יכול להשיג שמתוך כך השטן מקטריג ומטעהו שמפסיד הזה והבא, אלא תמים תהיה עם ה' אלקיך [דברים י"ח], כמו שאמר דוד המלך [תהלים ט"ז] מכתם לדוד, י"א שנולד מהול. ע"א תמים תהיה אע"פ שאדם רמאי יעשה עצמו תם מלרמאות העולם כמו שמצינו בדוד המלך שהיה עוסק בנגעים ואהלות היו באים ושואלי' לו לקנטרו הבא על אשת איש מיתתו במה והיה משיבו בחנק, אבל יש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, לכך תהיה תמים. ואין בן דוד בא עד שישראל נדכאי' לפני האומות שנ' להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
<h2>דף לא:</h2>
וגם אסרו חכמים לשתות שכר או דבש בבית גוי משום חתנות אם לא שיעמוד אבבא דחנותא או שילין בביתו או שצריך משא ומתן בביתו של גוי והוא יתן לו לשתות.
<h2>דף לג:</h2>
וגוי המשקה יין נסך ודבש אסור לשתות שכר מכלי שלו שמא באותה מידה שמודד יין ימדוד שכר ואי איפשר שלא נשאר טיפה אחת טופח להטפיח המידה, אלא שיעמוד הישראל אצלו בשעה שמודד לו שכר וישפשף ויראה שלא נשאר במידה כלום והשיפשוף צריך למלאות כל הכלי שלא יהא מקום פנוי בכלי שלא נגעו בו מים, בכלי חרס ג"פ לפר"ת. וכלי חרס חדש ששתה ממנו ישראל אפי' ב' פעמים ונתן לגוי פעם שלישית לשתות הימנה לפי' רש"י אסור הכלי אלא אם כן הישראל שתה הימנו ג"פ דאז מותר בשיפשוף. וכלי מזופף או נפל מזיפוף קצת צריך לערותו ג' ימים מעת לעת בכל יום ישפוך מים אחרים בכלי. וכלי זכוכית אמר הר"ם (דבתוספו') [דבתוספת'] מצא, ג' דברים בכלי זכוכית וחד מהם דאינו בולע ואינו מפליט, לכן אפי' שתה בו יין נסך יום שלם ישפשף ודיו.
<h2>דף לו:</h2>
והייחוד יש שאסורי' דאורייתא כגון עריות, ויש מדרבנן כגון פנויה דגזר דוד ובית דינו. ויחוד דמותר כגון בן עם האם והאב עם הבת וכל איש עם אשתו נידה. ולבד חתן וכלה בלא בעל. ואיש עם אשה אחרת כשבעלה בעיר או באשתו אצלו או בפתוח לר"ה.
<h2>דף לח.</h2>
וכן אסרו בישולי גוים בביתו של ישראל אלא בחיתוי, ובביתו של גוי אפי' בחיתוי אסור דאיכא למיחש שמא יחליפו אם לא שיעמוד הישראל אצל הקדירה לגמרי.
ועל הכרוב, אור זרוע דיקדק מפי רבי' שמואל שמבשלי' אותה ביורה ואין רגילין לבשל בה וגם מבשלי' אותה בגיגי' שאינו מצוי בה איסור כל כך ומביאין אותה בעגלות לשוק למוכרן עגלה שלימה דיקדק אור זרוע מפי רבי' שמואל דמותר אפי' בלא חיתוי ישראל, אבל לקנות מביתו של גוי דאיכא למימר שמא מלחו במלח שמלח בה נבילה אפי' בחיתוי ישראל אסור.
<h2>דף לח:</h2>
וביצים יש בהן משום בישולי גוים, איכא למ"ד אפי' בבית ישראל דלא פלוג בה רבנן. ופת של גוים נמנו עליו והתירוהו משום בישולי גוים בלא חיתוי, אבל עיסה של ישראל שהגוי אופה אותה בביתו או בבית ישראל אם לא חיתה אסור למכור אפי' לגוי אם לא שיחתוך לו חתיכות דקות שלא יחזור למכור לישראל. וכן קמח שנמצא בו תולעי' ובגד שאבד בו כלאים אסור למכור לגוי פן ימכרנו לישראל.
<h2>דף סא.</h2>
והיכא שישראל נתייחד עם הגוי ויש יין בחדר אסור כי אמרו חכמים דיין מותר ביוצא ונכנס ישראל היכא דמירתת, אבל זאת לא מירתת. ורבי' אלחנן פי' דמירתת לא שרינן אלא היכא שהגוי ירא, אבל אם דרכו כן אסור. ויש להסתפק בלשון מירתת אם כך הפי' אם הגוי ירא לנסך שיצטרך לפרוע אם יראנו ישראל, או אפי' שלא יפרע אם יראנו, רק שאינו מנסך ברצון בפני ישראל שלא לצעורי.
<h2>דף סה:</h2>
וביצים יש בהן משום בישולי גוים, איכא למ"ד אפי' בבית ישראל דלא פלוג בה רבנן. ופת של גוים נמנו עליו והתירוהו משום בישולי גוים בלא חיתוי, אבל עיסה של ישראל שהגוי אופה אותה בביתו או בבית ישראל אם לא חיתה אסור למכור אפי' לגוי אם לא שיחתוך לו חתיכות דקות שלא יחזור למכור לישראל. וכן קמח שנמצא בו תולעי' ובגד שאבד בו כלאים אסור למכור לגוי פן ימכרנו לישראל.
